נווה שבא בע"מ נ' וקנין

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על הפחתת הפיקדון שהוטל על המבקש להפקיד, כתנאי למתן רשות להתגונן מפני התביעה.

2.העובדות הצריכות לעניין זה:

א.המדובר בתביעה על סך של 31,207 ₪ .

ב.התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר מכח הסכם שנחתם על ידי המבקש לאשפוזו של מר עמרם אביטל במוסד "נווה שבא". בהסכם התחייב המבקש, שבמקרה שבו לא יתקבל "קוד" למימון אשפוזו של מר אביטל על ידי משרד הבריאות- לשלם סך של 300 ₪ ליום בתוספת מע"מ בגין כל יום אשפוז, החל מיום האשפוז ועד לשחרורו של מר אביטל.

ג.בסופו של דבר, לא התקבל "קוד" ממשרד הבריאות ומר אביטל היה מאושפז במוסד למשך 129 ימים.

ד.המבקש שילם למשיבה סך של 15,000 ₪ ונותר חייב לה , לכאורה, סך של 31,207 ₪.

ה.ביום 3/7/2013 התקיים דיון בבקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש.

ו.ביום 13/10/2013 קבע, כב' הרשם הבכיר יניב בוקר (כתוארו אז) , כדלקמן:

"... הרי שעל אף קלישות הטענה וסיכוייה להתקבל לאור ההלכות הברורות בעניין זה, אתיר למבקש להתגונן בפני התביעה וזאת בתנאי שיפקיד את הסך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 ימים מהיום" .

עוד נקבע, כי:

"אם לא יופקד הסכום האמור במלואו ובמועדו, תדחה בקשת הרשות להתגונן של המבקש והמשיבה תהא רשאית להגיש פסק דין ערוך לחתימה בתוך 7 ימים מיום שיחלוף המועד להפקדת הערובה האמורה".

כמו כן, נקבע כי:

"המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשתו ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪".

3.המבקש טען, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לגייס את מלוא סכום הפיקדון שנקבע שעליו להפקיד . עוד טען המבקש , כי יש להתחשב בכך, שמתכלכל מקצבת פנסיה בלבד וכי עמידה על הפקדת מלא הסכום שנקבע, תביא לכך ששערי בית המשפט ינעלו בפניו.

4.הנתבעת טענה, כי המבקש לא צירף אסמכתא כלשהי אשר יש בה כדי להעיד על מצבו הכלכלי, כפי שהמבקש טוען לו. עוד טענה כי, המבקש מתחמק מתשלום ולראיה, גם ההוצאות שהוטלו עליו לשלם לתובעת טרם שולמו.

הנתבעת גם טענה, כי הדרך לתקוף את החלטת הרשם הבכיר הנה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ,וכי יש לדחות את בקשתו של המבקש על הסף.

5.לאחר עיון בבקשה ובתגובה ובתשובה לתגובה אני דוחה בקשת המבקש להפחתת שיעור הפיקדון.

השגה ( במובן הרחב של המונח) על החלטה שיפוטית היא על דרך הגשת ערעור או בקשת רשות לערער . איני רואה עצמי מוסמך להחליף את שיקול דעתו של כב' הרשם יניב בוקר בשיקול דעתי שלי . אילו הייתי רואה עצמי מוסמך – נראה לי, בכל הכבוד, שהחלטתו של הרשם יניב בוקר מצויה בתוך מתחם הסבירות . גם טעם זה, מוביל למסקנה שאין מקום להתערבות.

בנוסף, מלבד הטענה לפיה המבקש הנו במצב כלכלי קשה, לא הוצגה שום אסמכתא לכך וממילא, המבקש לא הרים את הנטל, בכל הנוגע להוכחת מצבו הכלכלי.